ערן כץ הוא יהודי ישראלי שהפך לשיאן גינס בתחום הזיכרון, אחרי שהצליח לזכור מספר בן חמש מאות ספרות שהוקרא לפניו פעם אחת בלבד. מה עושה יהודי מוכשר אחרי שזוכה להיכנס לספר השיאים? הולך לשבת על ערסל? מה פתאום. הוא עושה מזה כסף. הוא מתחיל לתת הרצאות, לכתוב ספרים, ולמכור לגוים הטפשים את "סוד המוח היהודי". וכך הוציא ערן את ספרו "סוד המוח היהודי". ספר חביב למדי שבו ערן כץ מנסה לפתור את חידת חוכמתם של היהודים בדרכים שונות. הוא הלך והסתובב בישיבות וחקר את דרך הלימוד היחודית והעתיקה של עולם הישיבות, כשהוא מוצא בה שיטות ופטנטים שונים להגברת הזכרון וכישורי למידה שונים. ואולם, האמת היא שהפער המנטלי בין היהודי לגוי איננו פער שניתן להסבר בכלים גשמיים. על פי נתוני הזכיה בפרסי נובל, אחוז היהודים בין הזוכים גדול משיעורם באוכלוסיה ביחס שבין פי שבעים לפי מאה. זהו לא פער נורמלי של פי אחד וחצי שניים, אלא פער עצום, כמעט כמו הפער שבין אדם »להמשך

אחת הטענות המרכזיות של חוקרי האבולוציה והתומכים בה היא הטענה כי ניתן לסדר את היצורים החיים ואת המאובנים בצורה של עץ מסודר, שבו בכל ענף ותת ענף ישנו דמיון פנימי בין בעלי החיים והצמחים. כמובן שגם אם העץ הפילוגנטי אכן קיים, אין בכך כל הוכחה לשטות האבולוציונית. וכי מדוע שלא יהיה דמיון בין בעלי חיים הדומים זה לזה באורח חייהם? העופות דומים זה לזה יותר מאשר הדמיון בינם לבין הזוחלים או היונקים, כשם שמטוס אזרחי דומה למטוס צבאי יותר מאשר דומים שניהם למחשב. ואולם, כלל לא ברור שעץ שכזה אכן קיים. החוקרים נאלצו להמציא "ארגז כלים" שלם שנועד להתמודד עם מימצאים שאינם עולים בקנה אחד עם דרישות המפלגה. כעת נעמוד על שני כלים חשובים, שעמהם פותרים החוקרים כמעט כל מימצא שלא מסתדר עם משהו. הכלי הראשון בארגז נקרא "אבולוציה מתכנסת". מה עושה החוקר כאשר הוא מגלה כי שני מינים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב פיתחו איבר זהה »להמשך

תוך כדי שחפשתי חומר בנושא גמיון גנטי בבעלי חיים, נתקלתי במאמר מעניין באתר הידען, משנת 2001. המאמר סוקר מחקר גנטי שניסה לתהות על הקירבה הגנטית שבין היהודים לעמים שונים. על פי אותו מחקר, החוקרים נדהמו לגלות כי האומה הקרובה ביותר ליהודים מבחינה גנטית הם דווקא הכורדים. לדברי המדענים שביצעו את המחקר, הממצאים רומזים כי ליהודים ולכורדים היו אבות קדמונים משותפים, שחיו בצפון חצי הסהר הפורה (צפון עיראק וטורקיה של היום). התגלית הזאת הפתיעה מאד את החוקרים. להלן ציטוט מהמאמר - "הקרבה הגדולה בין הכורדים ליהודים הפתיעה גם היסטוריונים. פרופ' בצלאל בר כוכבא, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, אמר כי לא ידוע על הגירות בימי קדם של העמים מצפון הסהר הפורה לאזור ישראל. גם ד"ר גונר להמן, החוקר ארכיאולוגיה מקראית, סורית ומסופוטמית באוניברסיטת בן גוריון, אמר כי "קשה להסביר את הממצאים במסגרת הידע שיש לנו על »להמשך

ישנה שגיאה לוגית נפוצה ביותר הנעשית שוב ושוב על ידי הכופרים בדיונים שונים בכלל ובאתר זה בפרט. אני עדין לא מצאתי את המילה הלועזית הארוכה שתגדיר שגיאה זו בצורה מדויקת, אם כי חושבני שהיא שייכת להגדרה של "הנחת המבוקש". גולשי האתר האינטלגנטים יעזרו לי מן הסתם להגדיר את הבעיה בצורה ממוקדת יותר. השגיאה המדוברת מתרחשת כך - הכופר - "מה ההסבר בפסוק פלוני"? המאמין - "ההסבר הוא על פי הקבלה \ חז"ל \ ספר שופטים". הכופר - "אבל אני לא מאמין בספר הזוהר \ חז"ל \ ספר שופטים". איפה השגיאה? פשוט מאד. הכופר הרי לא שאל את המאמין "מנין לך שהתורה אמת". זהו דיון בפני עצמו. בדיון שלנו הכופר בא למאמין מכיון אחר, הוא בא ואומר, בא נניח שהתורה אמת, איך אתה מסביר פסוק פלוני? אם הטיעון הזה אינו תקף בלי להסתמך על הטיעון השני של "מי אמר לך", הרי שאין לנו כאן שום טיעון נפרד. ולכן »להמשך

בספר "מראש אמנה" בפרשת האזינו מופיע קטע מדהים שבו רבנו הגרא"מ שך זצ"ל מנבא את מצבנו העכשוי בצורה ברורה ומפורטת. מדובר בקטע מדהים ונדיר, היות והרב שך היה רחוק מאד מטיפוס הבבא עושה המופתים, ואף סלד מטיפוסים כאלו. ובכל זאת יכולים אנו לראות בבירור את החכמה האלוקית, שלא לאמר רוח הקודש המבצבצת מבין השורות, השורות היוצאות מפיו של זקן בן 97, שבקושי רואה ובקושי שומע, אבל את העתיד הוא רואה בלי עינים ושומע בלי אוזניים. הספר נדפס בשנת תש"ס (2000), והשיחה נמסרה על ידו בשנת תשנ"ב (92) בישיבת פוניבז'. "השלטון החילוני מעמיד אותנו במצב של עת צרה. כרגע הם עסוקים בענינים המעיקים עליהם ובמידה מסוימת הם תלוים בנו ולפיכך אינם מציקים לנו ביותר. אולם, יבוא זמן שבו הם ישתחררו מהתלות בנו ובעיותיהם הבוערות, ואז הם יתפנו לטפל בנו. מרכז מעיינם יהיה לימוד התורה. הם ישתדלו לצמצם את מקומות התורה, את הישיבות ואת »להמשך

שישים וארבע שנים חלפו מאז הואיל בטובו ראש הממשלה הראשון לחוקק חוק אשר יסדיר באופן חוקי את פעילותה של השמש. היה זה מייסד המדינה שהבין במהרה כי חבל לו לעם היושב בציון לבזבז אנרגיה יקרה על המלחמה בשמש, ולכן החליט הוא באופן יוצא דופן בצעד דרמטי וממלכתי לחוקק חוק היסטורי אשר יאפשר לשר הביטחון לתת רשיון זמני לפעילותה החורגת של השמש במדינת ישראל, רשיון שיחודש מפעם בפעם. ממילא, אמר לעצמו בן גוריון, סופה של השמש קרב ובא. שמש עתיקה זו שייכת היא לעבר, לעולם העתיק. בודאי כוחה תש והיא תדעך ותיעלם לאט לאט. שישים וארבע שנים חלפו להם ביעף. ראש הממשלה הראשון שוכב בקברו, ועל מצבתו המוהדרת זורחת לה השמש בעוז. מצחקקת, מלגלגת, סונטת. נראה כאילו כלום לא אירע. השמש העתיקה ממשיכה לפכות את קרני הודה לכל עבר, באותה רעננות ועליצות צעירה שבה עשתה זאת על ראשיהם של השומרים, הבבלים, הפרסים, והפרעונים העתיקים. שישים וארבע שנים חלפו, והעם החליט לא עוד. »להמשך

הספר "קול התור" הוא אחד הספרים התורניים הפחות שגרתיים. זהו ספר שמאחוריו עומד סיפור מסתורי שמכיל את כל המרכיבים הדרושים כדי להפוך סיפור למשהו מרתק. הפולמוס אודותיו ממשיך להתנהל מאד היום הראשון שבו יצא לאויר העולם. יש הרואים בו ספר דמיוני שנכתב על ידי אנשים תמהוניים, ואילו אנשים אחרים רואים בו את אחד הספרים החשובים ביותר שייצאו בדורות האחרונים. ספר שמגלם בתוכו תפיסת עולם מהפכנית על תפקידו של עם ישראל בדורות אלו. אחרי שהקדמנו את המאוחר, נתחיל לסקור את הדברים מנקודת מבטי, כאדם שקצת ריחרח את הנושא בצורה שטחית למדי. הדברים שיובאו להלן הם פרי השערותי בלבד, ואינני מתיימר לראות בהם את האמת האבסולוטית בסוגיא מסתורית זו. כמובן שמדובר בסקירה חובבנית מאד, ואל לאיש לצפות לראות בשירבוט זה תחליף לעבודת מחקר רצינית ואחראית. העליות המאורגנות לארץ ישראל על ידי יהודים בעידן הטרום ציוני, נחלקו בעיקר לשלושה עליות מרכזיות, מלבד קבוצות »להמשך

בעמוד 89 שואל דוקינס, גם אם נקבל את מציאות הבורא, ואנו רוצים להשתית את המוסר שלנו על בסיס דתי, על איזו דת עלינו להסתמך, הרי ישנם דתות רבות בעולם? התשובה על כך פשוטה למדי. ההנחה כי ישנם דתות רבות הבאות בחשבון – איננה נכונה כלל. מרבית הדתות הקיימות בעולם הם דתות אליליות. דתות אלו נחשבות בעיניו של האדם המערבי לדתות רבות, מתוך חוסר הבנה בסיסי ביותר. התיאוריה האלילית הבסיסית המשותפת לכל עובדי האלילים, גורסת כי קיימים מספר עצום של אלילים שלהם יכול האדם לסגוד, וכל אדם באשר הוא יכול לבחור לו את האליל המתאים לצרכיו, ואף לברוא לעצמו אלילים לעת מצוא. עובד האלילים לעולם אינו מחויב להגביל עצמו לאליל זה או אחר. הוא יכול בבוקר אחד להתפלל לתרנגולת, להקריב חביתה לזאוס, להשתחוות למיקי מאוס, ולבסוף לעמוד בהתפעמות מול פוחלץ של דינוזאור בבריטיש מוזיאום. אם כך הדתות האליליות כולם הם כמעט דת אחת, או לפחות שייכות לאבטיפוס אחד. האם התיאוריה »להמשך

בעמוד 81 מצטט דוקינס את ההלצה הידועה של ברטרנד ראסל אודות קנקן התה. ליצנות מכוערת זו מהוה המחשה חיה לדברי הרמח"ל, הכותב כי "מעט מן הליצנות דוחה הרבה מן המוסרים והתוכחות". כפי שנראה להלן ליצנות זו מהוה לא יותר מבדיחה, שאין מאחוריה שום טיעון רציני, אך כל זה אינו מפריע לחסידי האתיאיזם נמוכי המצח לחזור על דברי הבל אלו שוב ושוב. אותו ראסל המשיל את האמונה לאדם הטוען כי בין כדור הארץ למאדים ישנו קנקן תה עשוי מחרסינה, אשר מקיף את השמש במסלול אליפטי, אולם אותו אדם טוען כי קנקן התה קטן כל כך ששום טכנולוגיה אנושית לא תוכל לאשר או להפריך את קיומו. כאשר אותו אדם פוגש אנשים אשר אינם מאמינים לדבריו הוא דורש מהם הוכחות לאי קיומו של קנקן התה. עכשיו נניח לרגע את החלק הליצני של ההלצה, אותה ליצנות איומה של שלוחי הסטרא אחרא, מסיתים ומדיחים, וננסה לנתח את ההבלים הללו בצורה הגיונית ורצינית. קודם כל, האם אדם שרואה מולו חיידק, שהגנום »להמשך

בהמשך הפרק השלישי מכוונן דוקינס את חיצי לשונו המושחזים לעבר הטיעון מן החויה האישית, כלומר אנשים שטוענים כי עברו חויות אישיות על - טבעיות כאלו ואחרות. אין דבר יותר קל מאשר ללגלג על אנשים שטוענים כי פגשו בחצות ליל בקרן הרחוב את השטן בכבודו ובעצמו, או את אחד מסגניו המחרידים. אפשר למלא ספר שלם בדברי ליצנות מושחזים עם הזקנה שפגשה את רוחה של כיפה אדומה, או של הזאב, על ההוא שקולות משאית האשפה נידמו לו כקולות רשעי עולם הבוקעים מאש הגהינום. כמה קל, כמה פשוט. ואולם, חשיבה זו, הדוחה על הסף כל טיעון לקיומם של תופעות לא טבעיות, מבלי לבחון את הטענות והעובדות לגופם של דברים, היא חשיבה אנטי רציונלית. אדם רציונלי, הוא אדם שלא מתייחס לשום דבר כמובן מאליו. כל דבר צריך בירור. יש עדויות? בא נבדוק. נבחן. בא ניצור קריקטוריונים ברורים, מתי אנו מאמינים לסיפורים ומתי לא. ניקח רק לדוגמא את תופעת החויה החוץ גופית במוות הקליני. אם נרצה לתאר את התופעה »להמשך

בפרק הקודם דברנו על החויה האישית מפן אחד שלה - הפן של חויות רגע המוות, שעליו יש בידנו מספר עצום של עדויות ברורות ומוחלטות. אפשר לדבר על חויות רבות נוספות. על אומה שלימה שמעידה על חויות שאותם חוו אבותיהם, על גדולי ישראל שנאמנים עלינו כאלף עדים כמו האריז"ל והבית יוסף שהעידו וכתבו על חויות וגילוים שראו במו עיניהם, ואלו אנשים שכל מי שיש לו שיכ ושיח במשנתם יודע שאפשר היה להפקיד בידיהם את כל הונו בלי שטר ועדים בנפש בטוחה. ואולם, במסגרת זו אני רוצה להתמקד בעוד נקודה אחת קטנה ועדינה, שאמנם בניגוד לאחיותיה רחוקה היא מלהוות הוכחה לוגית במלוא מובן המילה, אך לנפש מבין היא תתן חומר למחשבה. כל אחד מאתנו, או לפחות מי ששייך קצת לרוחניות וקדושה, מכיר היטב את הרגשת המתיקות, העונג והשמחה הנצחיים שמרגיש האדם בעשותו מעשה טוב ואצילי. מעשה חסד, תפילה זכה מעומק הלב,ויתור כואב בשעת מריבה, או לימוד תורה בקדושה. כל מעשה כזה, כאשר הוא נעשה באופן »להמשך

שאלה - כיצד התורה מתירה שחיטה בכלל, ובפרט כאשר היא משתמשת בפעולת השחיטה לעבודת הבורא על ידי הקרבנות בבית המקדש? כיצד כל זה מסתדר עם החמלה והרחמים? תשובה - קודם כל, אני לא מתיימר לירד לעומקם של טעמי המצוות. כל הנושא של טעמי המצוות הוא נושא שנמצא רחוק למדי מהשגותינו. מבחינתי, די לי בכך שאני יודע כי מצוות אלו ניתנו לנו על ידי הקב"ה. גם כאשר הינך מתייעץ עם רופא מומחה במיוחד אתה נוטה לקבל את עצותיו ודעותיו גם אם אין לך שמץ של מושג על מערכת השיקולים שמאחורי הוראות הרופא. אין לך מושג אלו רכיבים מכילה התרופה שבידך, ובכל זאת הינך משוכנע שככל הנראה הרופא לא הטמין לך רעל... והנה, המרחק בין הידע שלך לידע של הרופא המומחה ביותר הוא אפילו לא אחד ממיליון מהמרחק שבין המוח של בן אנוש לחוכמה האלוקית האינסופית. ובכל זאת אומר כמה מילים. ישנם שתי כיוונים כללים שבהם ניתן להתייחס לשאלת היתר הבשר ומצוות הקרבנות. התשובה הראשונה אומרת »להמשך

בפרק 3 דוקינס מתחיל לטפל בידיו הגסות, כמו פיל בחנות חרסינה, בטיעונים לקיומו של האלוקים. רשימת הטיעונים הראשונה מלאה במספר טיעונים שנטענו במשך הדורות על ידי גדולי הפילוסופים בהיסטוריה כולה. אנשים כהרמב"ם ואריסטו, ששורה אחת מכתביהם הכילה עומק רב יותר מספריו של דוקינס כולם. אל טיעונים עמוקים אלו מתייחס דוקינס בזלזול ובגסות, תוך שהוא פותר אותם בניפנופי ידים כמו בתי הקטנה המנפנפת בידיה כשהיא מנסה לסחוט מאביה את הסוכריה הרביעית, בנסותה לנפנף מעליה את "טיעון רופא השיניים". את שלושת הטיעונים הראשונים כורך דוקינס בחבילה אחת, כשהוא מקדיש לשאלות יסוד עמוקות אלו דף אחד בלבד!!! מספרו. מדפים שלמים של ספרי פילוסופיה עמוקים נכתבו על טיעונים אלו, אבל מבחינתו של דוקינס אפשר למצות את הענין בדף אחד בודד!!! שגם הוא מלא ברובו במלל משונה שאינו נוגע לענין. הטיעונים הראשונים והבסיסיים ביותר הם אלו - א. כל תנועה בעולם מקורה »להמשך

בספר "דברי אגדה" שנערך מתוך דרשות שאמר מרן הרב אלישיב לפני כיובל שנים, מופיע "ווארט" נאה על ההגדה. "כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול" (מתוך ההגדה של פסח). אומר הרב אלישיב - הסדר שבו סידר בעל ההגדה את הבנים אינו סדר מקרי, אלא סדר כרונולוגי, של ארבעה דורות. כל בן ובן מייצג דור אחר. "אחד חכם" - זה הסבא. הוא היה יהודי צדיק ותלמיד חכם. כולו היה חדור ביראת שמים ואמונה לוהטת. "אחד רשע" - זה הבן, שבעט במסורת אבותיו. הוא נטש את כל הערכים עליהם חונך. "אחד תם" - זה הנכד. הוא כבר לא כזה רשע, אבל הוא תם. הוא קבל חינוך חילוני, מצד שני יש לו עוד כמה מושגים שראה אצל הסבא. אבל הדור הרביעי זה - "ואחד שאינו יודע לשאול". זה כבר הנין. הוא כבר לא יודע כלום, אפילו לשאול הוא לא יודע. הוא לא ראה לא את הסבא ולא את »להמשך

שאלה - בספר מלכים פרקים כב' כג' וכן בספר דברי הימים ב' פרק לד' מתואר כיצד מצא הכהן חלקיהו את ספר התורה בבית המקדש. סיפור זה סותר לכאורה את הטענה אודות רציפות מסירת התורה. תשובה - ברצוני לחלק את התשובה למספר סעיפים. א. הבנת הפסוקים - מה איננו נכון להבין. לפני שאנו ניגשים להבין מה באמת קרה שם, עלינו להבין בתחילה מה לא היה שם בשום אופן. בסעיף השני נבאר מה כן היה, ובסעיף השלישי ניגש לשלב ההוכחות מהמקרא, מהסברא, ומהמציאות. איך שלא יהיה ההסבר בפסוקי התורה, מה שבודאי לא היה שם זה מה שמנסים הכופרים לתאר - הרעיון כאילו התורה כולה השתכחה לחלוטין, כולל סיפור מתן תורה ויציאת מצרים, כל ההיסטוריה היהודית, תרי"ג מצוות, הכל השתכח וחזר והתגלה. ב. אז מה כן קרה? ניתן להסביר את הפסוקים במספר אופנים. קריאה פשוטה של הפסוקים מעלה את המסקנה כי מה שנמצא איננה התורה, אלא ספר התורה. הרי התורה עברה »להמשך

מהי הדת השנואה ביותר על דוקינס? אין צורך לעסוק בניחושים, הוא מכריז על כך מפורש. הדת השנואה ביותר על האיש, היא כמובן היהדות. נו מה רציתם? ברור כשמש. אין דבר השנוא על השקר כמו האמת בטהרתה. מה שמרגיז את דוקינס במיוחד זו בעצם הרצינות של התורה. התורה, בניגוד מוחלט להבלי אומות העולם, היא הספר הרציני ביותר בעולם. זו מערכת ההפעלה של הבריאה, מערכת מפורטת וחמורת סבר, כנאה וכיאה להוראות הפעלה של הבריאה כולה. זה לא פלוקלור נוצרי חמדמד, עיסוק תרבותי לשעות הפנאי. לא, התורה איננה מנסה להיות נחמדה. "מצוות לאו להינות ניתנו" שנו רבותינו. זהו בדיוק ההבדל בין האמת לבין השקר. השקר הוא יפה, קליל, לא רציני. האמת היא ברורה, חדה, קיצונית והחלטית. הנצרות, נראית בדיוק כמו שדת צריכה להיראות כדי למצוא חן בעיני הבריות. אם היו מתכנסים כל הפרסומאים ויועצי השיוק המוצלחים ביותר וחושבים איך לייצר דת פופולארית, הם היו מגבשים רשימת המלצות »להמשך

בפרק שני בספרו של דוקינס ישנו קטע תחת הכותרת "ניסוי התפילה הגדול" שבו מתאר דוקינס ניסוי מדעי שניסה לבדוק את יעילותה של התפילה להצלתם של חולים, כאשר החולים מוינו לשתי קבוצות, שמותיהם של החולים מקבוצה אחת נמסרו למתפללים בכמה כנסיות שיעתירו עליהם את תפילותיהם ואילו שמותיהם של החולים מהקבוצה השניה לא נשלחו למתפללים. התוצאה של הניסוי הוכיחה כי לא זו בלבד שהתפילות לא הועילו לרפואתם של החולים, אלא שבאחד הפרמטרים בניסוי אף נרשמה השפעה הפוכה - מצבם של החולים ששמותיהם נמסרו למתפללים היה גרוע משל האחרים. לכאורה, דברים כדורבנות. איך אפשר להתמודד עם טענה שכזאת? ובכלל, מי צריך להמשיך לקרוא את ספרו של דוקינס אחרי נתון כל כך מרשים? אולם, אם נעשה חיפוש קל בגוגל, נגלה במהרה שדוקינס משתמש בקטע הזה בשיטה מכוערת ודוחה ביותר. רמאות ונוכלות מהסוג הגרוע ביותר, שאילו סוכן ביטוח היה משתמש בשיטה זו כדי לשווק ללקוחות התמימים פוליסה »להמשך

בפרק שני מתיחס דוקינס בין היתר לשאלה על מי מוטלת חובת ההוכחה. האם על המאמין להוכיח את אמונתו, או שמא על הכופר מוטלת חובה זו. לשם כל משתמש דוקינס במשל הידוע על מפלצת הספגטי המעופפת. על מי מוטלת חובת ההוכחה, האם על האדם המכחיש את קיומה של המפלצת, או שמא על המאמין בה מוטל להוכיח את אמונתו המוזרה והמשונה? מכאן רוצה דוקינס להקיש על האמונה במציאות הבורא. מבחינתו, האדם המאמין במציאות הבורא דומה לחלוטין לזה המאמין בקיומה של מין מפלצת ספגטי מעופפת, מלאת זנבות וקרניים אימתניות. אתה רוצה להאמין? תוכיח. כל עוד לא תוכיח את קיומה של המפלצת הזדונית, הרי שקיומה של המפלצת עומדת על חוסר סבירות קיצונית. האמנם הנידון דומה לראיה? הרי עם טיעון זה ניתן להשתמש בנושאים רבים. ניקח למשל את מכחישי השואה. אותם אנשים טוענים כי השואה מעולם לא התרחשה, וקיומה איננו יותר מאשר מזימה זדונית שלה שותפים כמעט כולם. האמריקאים, היהודים, הבריטים, התקשורת, צבאות בעלות »להמשך

יש משהו מאד מרגיז ומעצבן בספרו של דוקינס, וזו הכתיבה המבולבלת, המטושטשת, המעורפלת והמאד לא עניינית שלו. מתוך כל הבלה בלה הארוך והמייגע יש אולי עשרה או עשרים אחוזים שקשורים באופן מהותי לסוגיות הליבה שבהם מתיימר הספר לעסוק. כל היתר, או שקשור לכל מיני נושאי שוליים לא חשובים, או שקשור למשהו אחר לגמרי, או שאינו קשור לשום נושא בעולם. זה נכון גם לספר בו אנו עוסקים עכשיו, וגם ליתר ספריו, כמו השען העיור. ובכלל, דוקינס בספרו נדמה לפעמים כמו סבא שעסוק בלספר לנכדיו סיפורים ובדותות, מן הגורן ומן היקב. גם כשדוקינס כן מתייחס לנושאים המרכזיים, הוא כותב בצורה מבולבלת עד להחריד, כשהוא מערבב טיעונים שונים ומשונים לעיסה אחת גדולה ודביקה. לדוגמא, דוקינס מקדיש דיבורים ארוכים סביב השאלה האם איינשטיין היה אתאיסט או מאמין. את האמת, ברור לי כשמש שאינשטיין לא היה אתאיסט וגם לא היה מאמין בהשגחה פרטית. אז מה כן? כנראה משהו באמצע, וכנראה שגם הוא בעצמו לא ידע בדיוק »להמשך

בפרק הראשון בספרו מקדיש דוקינס התייחסות נרחבת למדי לשאלה האם איינשטיין היה מאמין או לא. האמת, שאני לא רואה ענין גדול בעיסוק הזה. ממש לא מעניים אותי מה בדיוק חשב איינשטיין, למרות שכפי הנראה איינשטיין אכן היה מאמין במציאות הבורא, וכמוהו מדענים רבים. אבל אותי זה לא כל כך מעניין. אינני חושב שמי שיודע להסתכל על גבישים יכול להביע דעה בנושא מציאות הבורא יותר מאשר רופא, עורך דין, איש עסקים, או פוליטיקאי. בדפים אלו חושף דוקינס את בורותו העצומה. דוקינס טוען שאיינשטיין לא באמת האמין בקיומו של אלוקים אמיתי, חי וקים, אלא השתמש במושג אלוקים בתור משהו סמלי, כדי להביע את התפעלותו ממבנה הטבע. (אני מקוה שלזה הוא מתכוין, אם הוא בעצמו הבין את הבלה הבלה שכתב). מהי הראיה שדוקינס מביא לדעתו? דוקינס מצטט באריכות רבה את הפולמוס שהתפתח סביב התבטאותו של איינשטיין שאמר "אינני מאמין באלוקים אישי". הוא טורח להעתיק את התגובות הנזעמות של »להמשך

שבעים שנה אחרי אושויץ, אלפיים חמש מאות שנה אחרי המן הרשע, זהו זה. לא עוד. ככה אמר ראש הממשלה שלנו, בטון נחרץ ורשמי, בפוזה של טווס נפוח. מה צריכים יותר מאשר הצהרה רשמית ומפורשת של המנהיג ההיסטורי הדגול, ממשיך דרכם וחזונם של הרצל ז'בוטינסקי ובגין. היום אנחנו חזקים, יש לנו צבא, טנקים, מטוסים עם טייסים ומטוסים בלי טייסים, f15 , f14, w78' בקיצור, כל כלי משחית אפשרי. אז נכון שכרגע אנחנו המדינה המאויימת ביותר בעולם. ונכון שאנחנו המדינה היחידה בעולם שאיש מתושביה אינו משוכנע שהוא יוכל להמשיך ולחיות את חייו בארץ הזו לאורך זמן, ונכון שזה קצת קצת מזכיר את הגלות ההיא שממנה כל כך רצינו לברוח, ונכון שמדובר בסכסוך המתמשך והבלתי הגיוני ביותר בעולם, וזה קצת מוזר ולא טבעי, ואפילו מזכיר קצת את חזון הנביאים שמהם כל כך רצינו להתנתק, אבל אחרי הכל יש לנו טנקים. אין מה להשוות, מה זה למות בלי טנקים? מה אנחנו עכברושים? בימים האחרונים קיבלנו »להמשך

אחד מכותבי הטורים באתר גלובס, העונה לשם דרור פויר, הכריז לאחרונה על היותו אתאיסט מוצהר. בכתיבתו ההיפית המרושלת בניחוח צפונבוני יפיופי חריף, כתב האיש כי לא מפריע לו ששמונים אחוז מאזרחי המדינה מאמינים בבורא. הוא אוהב יותר להיות במיעוט. איזה מרגש ונועז, כמה מקוריות ויחודיות, בפרט כשאתה גר בצפון תל אביב. השבוע החליט דרור היקר לשתף את קוראיו בסיפור מוזר על חלומותם הזהים להפליא של ילדיו התאומים. את ההסבר הרציונלי השכלתני והמטריאלסטי מוצא האיש בשדות מגנטיים מסתוריים המשתרעים בין שני ילדיו... " ...ולא רק על המתרחש בגן אנחנו מדברים. גם הרבה על חלומות. יש דבר שהוא לא פחות ממסעיר אצל התאומים האלה שלי - לפעמים הם חולמים יחד את אותו החלום! זה לא קרה יותר מכמה פעמים בודדות, אבל זה בהחלט דבר מוזר. מתברר שהם חולמים כל אחד את חלומו, ובשלב מסוים החלומות מתאחדים לחלום אחד שהם חולמים במשותף. בבוקר אנחנו שומעים אותם מדברים על זה - זה תמיד »להמשך

הפרק הראשון בספרו של דוקינס מוקדש לקינה ונהי על מצב הדור הירוד, רחמנא ליצלן. בפרק זה מקונן דוקינס מרות על הכבוד הרב מדי שרוחשים בני האדם לדת ולאנשיה. כבוד זה קיים במידה כזו או אחרת כמעט בכל החברות בעולם, כולל בחברה המערבית האירופאית. הדת ואנשיה אינם הדבר היחיד שזוכה לכבוד בחברה המודרנית. ישנם גופים ואישים נוספים שזוכים לכבוד רב, על גבול הסגידה. לדוגמא - השופטים, הרופאים, והמדענים. כשכתבת ברדיו מראיינת את נשיא בית המשפט העליון בדימוס, היא פונה אליו בתואר המדהים - כבוד נשיא בית המשפט. לעולם לא תשמעו משפטים דומים כמו "כבוד ראש הממשלה", "כבוד שר התחבורה" ואפילו לא "כבוד הרב", רק כבוד השופט. עד עצם היום הזה מקובל בחברה המערבית למנות רופאים ושופטים על ידי טקסים ארכאיים, עם גינוני מלכות מתקופת אליזבת החמש עשרה, ברצינות תהומית השמורה לטקסים דתיים. עד היום הינני זוכר את הנזיפה החמורה שקיבלתי מאחות בבית »להמשך

בפתח ספרו מצטט דוקינס פרסומת לסדרת טלויזיה בכותרת "דמיינו עולם ללא דת", כשברקע מופיע תמונתו של קו האופק במנהטן, עם בנייני התאומים כשהם עומדים על תילם. ההקשר ברור - בעולם בלי דת, בנייני התאומים היו עומדים על תילם. עולם ללא דת, כותב דוקינס, הוא עולם ללא מחבלים מתאבדים, ללא מלחמות בבלקן ובמזרח התיכון, ועוד ועוד. כמובן שבאותה מידה בדיוק, יכול היה דוקינס לתאר בצבעים ורודים עולם לא מטוסים. גם במקרה כזה מגדלי התאומים היו עומדים על תילם, כמות ההרוגים במלחמות הייתה יורדת במאות אחוזים, נגסקי והירושימה היו עומדות על תילם, והיה זה עולם ללא תורים ארוכים בכניסה לשדות התעופ, וללא זיהום אויר ורעש מטריד, רחמנא ליצלן. איך באמת היה נראה עולם ללא דת? דוקינס מציע לנו להשתמש בחוש הדמיון. אכן הצעה מפתה. מה יותר פשוט מלהשתמש בדמיון, לא סתם דמיון, אלא דמיון מודרך, בהדרכתו המסורה של הדמגוג מספר אחת - ריצ'ארד דוקינס. ואולם, אם »להמשך

הפרקים הבאים יעסקו בביקורת אודות "טיעוניו" של ריצ'ארד דוקינס ב"ספרו" "יש אלוקים (?)". בפתח הספר מופיע פתגם לגלגני קצר - "האין די להתפעל מיפים של הפרחים? מדוע ישנו צורך להניח כי קיימים בהם פיות"? אני חושב שבתחילת פרקי הבקורת על ספרו של דוקינס, כדאי להעשיר את הפתגם הפותח במספר פתגמים דומים, ברוחו של דוקינס - "האין די להתפעל מיצירותיו של ואן גוך? מדוע ישנו צורך להאמין כי הם נוצרו על ידי אדם חושב? האין די להתרשם מהעלילה המרתקת שהתגלתה על כתובת עתיקה על הירח, מדוע ישנו צורך להניח כי גורמים תבוניים התהלכו שם אי פעם? האין די להתענג על יכולותיו המרשימות של המחשב המודרני? מדוע ישנו צורך להאמין כי מחשב זה תוכנן על ידי מהנדס?" אכן מדוע? שאלה קשה. למה? למה אנחנו כאלה פרימיטיבים? מתי נפקח את העיניים ונבין סוף סוף, כי המחשב והשעון, הספר והציור, כולם כולם נוצרו »להמשך

המסיתים החילונים לדורותיהם, נוהגים באורח קבע להטיח בציבור בחרדי את אשמת התלות והפרנסה מקצבאות הילדים של הביטוח הלאומי. מה שהציבור  אינו יודע זה את המספרים האמיתיים, כרגיל וכמובן. למי מאתנו יש זמן לפשפש במסמכי הביטוח הלאומי. למי יש זמן להתעסק עם זוטות כמו מספרים ואחוזים. את זה נשאיר לחרדים, אלו שלא יודעים חשבון. כמובן שבכדי לחשף את הנתונים אין צורך לשכור חברת בילוש, ולא לנבור במחסנים אפלים עמוסי מסמכים. כיום הכל נמצא בהישג יד, בהינף מקלדת. ובכן, על פי נתוני הביטוח הלאומי, ההוצאה של הביטוח הלאומי על קצבאות ילדים היא הוצאה שולית למדי. רק עשרה אחוזים מכספי הביטוח הלאומי מופנים לקצבאות ילדים. הסעיף הכבד והגדול ביותר מתוך תקציב הביטוח הלאומי (37-6%) מופנה לטובת קצבאות זקנה. לזה יש להוסיף 7% של קצבאות סיעוד לקשישים, והנה הגענו לכך שציבור הקשישים "עולה" לביטוח הלאומי פי חמישה מאשר אוכלוסיית הילדים »להמשך

הספר "אינטלגנציה רגשית" מאת ד"ר דניאל גולמן האמריקאי, זכה לתפוצה רבה, וחולל שינוי תפיסתי מסוים לגבי חשיבותה של מה שמכונה על ידו "האינטלגנציה הרגשית" להצלחה בחיים. לטענתו של גולמן, היציבות הרגשית של האדם חשובה להצלחתו בחיים הרבה יותר מאשר רמת השכלתו. אם ננסה לתמצת את ספרו בכמה מילים, ניתן לחלק זאת לשלושה חלקים - הבעיה, ההסבר, והפתרון. הבעיה - ד"ר גולמן מנסה להסביר בספרו את רמת האלימות הגוהה במדינות המערב, את חיי המשפחה הקורסים, ואת השלוה הנפשית המתערערת. (לגבי הנקודה האחרונה - אני לא יודע אם המציאות היא כזאת, כך על כל פנים הוא מציג את הדברים). ההסבר - המערכת הנפשית של האדם איננה מתאימה (עפרא לפומיא) לתפקידו וחייו של האדם המודרני, אלא לתקופות חיים פרימיטיביות יותר. אשר על כן, ישנם גורמים לא רציונליים שמתאימים ליצורים שנמצאים במלחמת הישרדות יום יומית, בנפשו של האדם, ודחפים אלו גורמים לו »להמשך

שני חוקרים בלגים, דווקא אוהדי ישראל, כתבו ספר בשם "ישראל - עתיד מוטל בספק". החוקרים הללו, ניתחו היטב את התנאים הדרושים לקיומה של ישראל והגיעו למסקנה כי קיום זה מותנה בשורה ארוכה של תנאים שונים, ששינוי קטן בתנאים אלו עלול למחוק את ישראל מהמפה. על פי ניתוח זה, מדינת ישראל זקוקה לנסי שמים כדי להמשיך ולהתקים על במת ההיסטוריה לאורך ימים ושנים. האם הם צודקים? בודאי שכן. הקיום של מדינת ישראל הוא ניסי לחלוטין. בעלי הכיפות הסרוגות וחלק מהשחורות יראו בזה נס משמים, חלק אחר מבעלי הכיפות השחורות רואים בזה מעשה שטן, וחלק אחר מותירים את חשבונות שמים מחוץ לתחומי עיסוקם. אבל מה שברור - זה לא משהו נורמלי. אולם, לכותבי הספר, כמו לכל החוקרים העוסקים בנושא זה ישנה טעות בסיסית. הם מנסים לנתח את ההיסטוריה של עם ישראל עם כלים טבעיים. משל למה הדבר דומה, לחוקר שינסה לנתח את התנהגותו של חלקיק בודד על סמך הפיזיקה הניוטונית. הוא מנסה לנתח תופעה »להמשך

במאמר הקודם הגענו למסקנה, כי מצד אחד לאיש מאתנו אין ספק על קיומם של אריסטו וסוקרטס, למרות שמעולם לא ראינו אותם, ומצד שני איש מאתנו אינו מאמין לסיפורי האינדיאנים על הבאפולו שהפך לאישה ונתן להם את המקטרת, למרות ששני הסיפורים נשענים בדיוק על אותו מקור - מסורת אנושית של דור אחר דור. אי לכך עלינו לחשוב מה הם ההבדלים הכל כך תהומיים בין שני הסיפורים, הבדלים שגורמים לנו להאמין מצד אחד במציאותו של אריסטו ללא צל צלו של ספק, ומצד שני לכפור במעשיית אשת הבאפולו. שני הסיפורים התרחשו בתוך חברה של עובדי אלילים לפני אלפי שנים, ושניהם הותירו חותמות - אריסטו השאיר ספרים, והבאפולו הותיר מקטרת. ובכל זאת לזה אנו מאמינים לגמרי, ולזה לא. מדוע? הטענה כאילו החילוק נובע מכך שהסיפור על אריסטו הוא סיפור טבעי ואילו אשת הבאפולו עשתה דברים לא טבעיים היא טענה ש - א. איננה הגיונית. ב. איננה נכונה עובדתית. היא איננה הגיונית, שכן אם אנחנו מוכנים להמר על »להמשך

כפי שהבטחתי, לפני פרישתי להפסקה מפעילות באתר, הבטחתי לטפל בנושא של סרטוני הכפירה. בסרטונים אלו נטענת הטענה כי הרעיון של התגלות והנהגה ניסית המונית אינו רעיון יחודי לתורה, אלא נפוץ בדתות רבות, שונות ומשונות, באיזורים שונים ובעיקר משונים על פני הגלובוס. הדוגמאות מסתמכות בדרך כלל על כל מיני שבטים משונים מעבר להרי החושך, כאלו שהידע של הקורא הממוצע אודותם הוא אפסי מינוס, בבחינת "הרוצה לשקר ירחיק עדותו". כמובן שסרטונים אלו מלווים בדרך כלל בצבעים עזים ובמשחקים עשירים, כדי להטיל אימה על ליבו של המאמין, שמתקשה לעמוד מול תמונות מפורשות כל כך, שיצאו בזה הרגע מתוכנת הפוטו שופ של הליצן המקצועי. ישנה אפשרות אחת, לקחת את כל אותם דוגמאות, ולפרק אותם אחת לאחת, ולהראות כיצד מדובר תמיד בשקרים גסים ומכוערים. ניתן לדוגמא להראות, כיצד בסיפור של אשת הבאפלו נכחו לפי האגדה כמה בני אדם בודדים - "זקני הכפר". כמה זקנים יש בכפר בדואי, »להמשך

בימים האחרונים התגלע ויכוח בפורום, האם האירופאים הם באמת אנשים עדינים ומנומסים, תרבותיים ואדיבים, או שמא הנימוס החיצוני הוא בסך הכל כיסוי שמכסה על תרבות אכזרית ומרושעת. בהתאם לכך, החלטתי לשתף את הגולשים היקרים בתמונה אחת ששוה כמו אלף מילים. בתמונה ניתן לראות בבירור את אדיבותם המופלגת של האירופאים האצילים. קשה להישאר אדיש מול הזוך והזוהר האין סופיים, החמלה ואהבת האדם הנוטפים מתמונה פסטורלית זו. אני חושב שאנשים שמטיפים כל הזמן על כך שעלינו ללמוד מהאירופאים איך לנהוג בכל מיני נושאים, עליהם לשמור על תמונה זו ולהתבונן בה תמיד. רק כך יוכלו הם להתרגל אט אט לנימוס האירופי. אין לי ספק שאדם שיתבונן בתמונה זו חמש דקות כל יום יפסיק להיות ברברי, והתרבות האירופית הקסומה תחלחל בקרבו אט אט. (התמונה נמחקה לבקשתם של הגולשים המזועזעים. בתמונה נראתה ערימת גופות מחרידה מתקופת השואה מסודרת בסדר גרמני למופת.)    »להמשך

הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות בהקדמה לפרק "חלק", כותב דברים כדורבנות בנוגע להתיחסות הראויה לדברי חז"ל בחלק ה"אגדה".  מסתבר שחלק מהקוראים מכירים את דברי הרמב"ם הללו, אך ראיתי לנכון להביא את הדברים לטובת אלו שאינם מכירים. וכך כותב הרמב"ם - "וממה שאתה צריך לדעת כי דברי חכמים ז"ל נחלקו בם בני אדם לשלוש כיתות:   הראשונה והוא רוב מה שראיתי, ואשר ראיתי חיבוריו ומה ששמעתי עליו - הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות כולם הם אצלם מחויבות המציאות. ואמנם עושים כן, לפי שלא הבינו החוכמה והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם, ולא מצאו מעורר שיעורר אותם. סוברין שלא כוונו החכמים ז"ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים, אלא מה שהבינו לפי דעתם מהם, ושהם על פשטם. ואע"פ שהנראה מקצת דבריהם יש בהם מן הדיבה »להמשך

בימים אלו ממש מלאו שנתיים ימים לאותו יום שבו קיבלתי את ההחלטה על הקמת האתר... בהזדמנות זו ברצוני לשתף את ציבור הגולשים במשהו שעיצב במידה רבה את דרכו של האתר. היה זה ביום אחד, מספר ימים לאחר שהאתר עלה לאויר, נפל לידי ספר שנכתב על ידי הרב יצחק ירוחם ברודיאנסקי, משגיח בישיבת קול תורה. הרב ברודיאנסקי הוא מגדולי תלמידיו של ר' יחזקאל לוינשטין, שהיה משגיח בישיבת פוניבז' וממעצבי דמותו של עולם התורה בארץ ישראל. פתחתי את הספר ודפדפתי פה ושם, והנה נפלו עיני על סיפור מאד מעניין. הגאון רבי ירוחם ליבוביץ', היה מנהל רוחני בישיבת מיר באירופה. הוא היה אחד מהאישים הבולטים ביותר בתנועת המוסר הליטאית. אחד מתלמידיו בישיבת מיר קיבל משרה של מנהל רוחני בישיבה מסוימת בארצות הברית. המצב הרוחני בארה"ב של אותם ימים היה ירוד ביותר, בודאי ללא כל השואה לכבשני התורה והיראה של ישיבות ליטא. יום אחד, הגיע התלמיד לביקור אצל רבו הגדול, ששאל »להמשך

"...הם היו משוכנעים כי כאשר שיירה כה משונה מופיע במחוזותם, אין דבר יותר מתבקש מאשר לקבל את פניה במטר אבנים. תגידו על הכפריים מה שתרצו. אולי הם אינם יודעים לכתוב, אולי גם לא לקרוא, ואולי אינם יודעים לעשות דבר, אבל בדבר אחד הם מקצועיים ביותר - בהשלכת אבנים." בהפטרת הפרשה מתואר כיצד דוד המלך נותן לשלמה בנו מספר הוראות לפני מותו. אחרי שדוד המלך מסיים לחזק את בנו בענייני תורה ויראת שמים, הוא פונה לתת לבנו מספר הוראות לגבי ניהול הממלכה. דוד המלך מצוה את שלמה להרוג שני אנשים - את שמעי בן גרה ואת יואב בן צרויה. מצד שני הוא מצוה אותו לגמול חסד עם בני ברזילי הגלעדי, לעשותם מאוכלי שולחנו. והנה, גם יואב בן צרויה וגם שמעי בן גרה היו אנשים חשובים ביותר בממלכה, ממקורבי בית המלכות. יואב היה שר הצבא של דוד המלך, ואילו שמעי היה רבו של דוד המלך. מצד שני, ברזילי הגלעדי היה סתם יהודי זקן שגר בהרי הגלעד בעבר הירדן, איש בין האנשים בלי שום »להמשך

אחד המאפיינים הבולטים ביותר שבהם התברכה החברה הישראלית, הוא האדיבות והרוגע, הנעימות והשלוה האינסופית של הישראלי המצוי. מדינת ישראל היא אחת המדינות הרגועות והשלוות ביותר בעולם. איך שאתה יורד מהמטוס בנתב"ג אתה מיד מרגיש את הרוגע והמתינות באויר הצח האופיני לאזור השפלה. זה כל כך נפלא, שאתה פשוט נשאב לתוך הדבר המקסים הזה. במדינת ישראל אין רוצחים, אין גנבים, ואין שודדים. במדינת ישראל מעולם לא קרה שמישהו הרים יד על חברו. להרים יד?? חס וחלילה. מילא אקדח או אגרופן, אבל סתם יד זדונית? הייתם פעם בבית ספר ישראלי? אתם חייבים לראות את הפלא הזה. מי שלא ראה בית ספר חילוני במדינת ישראל לא ראה חינוך מופתי מימיו. איזה סדר, איזו משמעת. איזו יראת כבוד למורה. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה אנשים אינם נוהגים לקלל, כולם שלוים, רגועים, ומחייכים באדיבות מתקתקה. במדינתנו האהובה אין צורך לנעול את המכונית, ואין צורך בשוטרים »להמשך

ההנחה המקובלת גורסת כי המנהג הנפוץ כיום בחוגי האברכים שלפיו האשה הולכת לעבוד ולפרנס את משפחתה על מנת שהבעל יוכל לשקוד על תלמודו עד כמה שהדבר מתאפשר, הוא מנהג חדש, המצאה של הדורות האחרונים. אולם עיון קצר במקורות ילמדנו כי מנהג זה היה רווח במקומות רבים בקרב חוגי תלמידי החכמים במשך הדורות. הגמרא במסכת קידושין כותבת שבני בבל ישאו אישה ואחר כך ילמדו תורה, ואילו בני ארץ ישראל ילמדו תורה ורק לאחר מכן ישאו אשה, מפני שאם ישאו אשה יהיו טרודים בפרנסת הבית ולא יוכלו ללמוד תורה. הר"ן במקום מסביר את הדברים כך - "ואחרים פרשו דבני בבל היו נשותיהן מתעסקין במשא ומתן ובמלאכה (ולכן יכולים היו ללמוד גם לאחר נישואיהם נ.ג.) ובני ארץ ישראל היו נשותיהן מעונגות ואוכלות ואינן עושות". הגאון מוילנא מביא את דברי הר"ן הללו בביאור הגר"א אה"ע סימן א' סק"ח. וכידוע שכשהגר"א מביא ציטוט כזה בביאורו הוא מהוה »להמשך

שאלה - החוקרים טוענים שישנם בספר דברים מילים שמופיעות רק בספרים המאוחרים יותר שבספרי התנ"ך, מה שמוכיח שספר זה לא חובר עם ארבעת החומשים הראשונים באותו זמן. כיצד ניתן לענות על טיעון זה? תשובה - התשובה על שאלה זו איננה מסובכת כלל, ואדרבה, הדברים מסתדרים היטב עם הידוע לנו במקורות. קודם כל עלינו לדעת כמה ידיעות חשובות - א. יש שיטה בגמרא (גיטין ס' א') הגורסת שהתורה "מגילות מגילות ניתנה", כלומר - כל חלק מהתורה נכתב בזמן אחר, בהתאם לזמן ההתרחשויות המתוארות בו (מלבד ספר בראשית שנכתב על ידי משה רבנו זמן רב לאחר גמר ההתרחשויות). ב. חשוב לדעת, שכל המאורעות המתוארים בארבעת החומשים הראשונים (חוץ מכמה פרשיות בסוף חומש במדבר), אירעו במהלך השנה הראשונה (ועוד כמה חודשים) לצאת בני ישראל מארץ מצרים. אי לכך, ישנו פער כרונולוגי של קרוב לארבעים שנה שבהם לא אירע שום אירוע משמעותי, מהסיפור של המרגלים עד »להמשך

שאלה - אולי תעשה סדרת מאמרים על כל מיני המצאות ששיפרו את העולם ומקורן בתרבות החרדית? הרי ידוע הוא שאלו האנשים החכמים ביותר בעולם ולכן הגיוני שהמציאו ולו המצאה אחת עלובה... או שלא. תשובה - אספר לך סיפור. לפני כמה ימים עברתי לתומי ליד מגדל שמורכב ברובו מחברות הייטק. ברחוב שבחזית המגדל עמד לו פועל נקיון, כשהוא מחרף ומגדף את יושבי המגדל הפרזיטים. מה הם תורמים לאנושות? זעק הפועל בזעם עצור. לא זו בלבד שהם אינם מטאטאים את הרחובות, ואינם מתנדבים לעלות על המשאית המצחינה השכם בבוקר, אלא שהם עוד מייצרים כמויות עצומות של פסולת. ואיזה בלאגן! כל בוקר יש פקק אדיר בכניסה לבנין, והמשאית זבל איננה יכולה להיכנס. לך תסביר לפועל העצבני, שיש בעולם עוד דברים מעבר לנקיון ותברואה.. לך תתוכח. לך תסביר לו, שאם עובדי המגדל היו מטאטאים את הרחובות הם היו עושים זאת בהצלחה רבה, לא פחות ממנו, אלא שהם מעדיפים להשקיע את זמנם בדברים חשובים יותר. לך »להמשך

שאלה - קראתי בכלי התקשורת פסק של הרב עובדיה יוסף שעל פיו מותר לרופא יהודי לטפל בשבת בחולה גוי רק אם אין באפשרותו להתחמק, מחשש איבה, אבל אם יכול יתחמק ממנו  בתירוץ כלשהו. איך אתה מסביר כזו הלכה? תשובה - הפסק הנ"ל איננו פסק של הרב עובדיה אלא הלכה ברורה וידועה. הסיבה שהפסיקה הנ"ל איננה מתישבת על אוזנים לא יהודיות נובעת משתי סיבות - א. עצם ההפליה בין יהודי לגוי. ב. חוסר ההתחשבות בפיקוח נפש. לגבי ההפליה בין יהודי לגוי, אין ספק בכך שהתורה רואה ביהודי משהו יותר חשוב מאשר הגוי. הגוי הוא בנאדם, הוא נברא בצלם אלוקים, אך היהודי שוה יותר. זו התורה, זו האמת, וכך נסיון לטייח את הדברים איננו אלא נליזה מן האמת. כמו כן, לכל גוי וגוי, מהודו ועד כוש, ישנה אפשרות להצטרף לעם הנבחר, ואז יוכל סוף סוף לקבל את הטיפול הרפואי דווקא מיהודי, אם זה מה שמפריע לו. לגבי פיקוח נפש - רק לפני כמה חודשים הייתה »להמשך

הפרופיסור הישראלי דן שכטמן כנראה הרגיש מדי טוב על בימת הנאומים בטקס קבלת פרס נובל על עבודתו החשובה. אכן, היו לו סיבות טובות מאד להרגיש טוב. הבנאדם הצליח להגיע לפסגת ההצלחה בתחום עיסוקו. הוא מימש את חלומו של כל איש מדע נחשב. אולם, ההרגשה הטובה על הבמה גרמה לפרופסור הנכבד לומר כמה משפטים שאינם קשורים לתחומי עבודתו כלל. במשפטים אלו ייצג הפרופסור את הגישה המקובלת בקרב חסידי המדעניזציה בנוגע להשפעתו של המדע הממוסד על השגשוג החומרי - כלכלי. הוא אמר כך - "...לפיכך, מחובתנו כמדענים לקדם את החינוך, את המחשבה הרציונלית ואת הסובלנות. בעולם האמיתי הפוליטיקאים מחליטים עבורנו, אבל עלינו להשגיח עליהם כל העת. עלינו לעודד את בני הנוער המשכילים להפוך ליזמים בתחום הטכנולוגי. מדינות שיטפחו את הידע הזה ישרדו במשברים פיננסיים וחברתיים. הבה נקדם את המדע וכך ניצור עולם טוב יותר עבור כולנו." הבה נבדוק את ההיטוריה ונראה האמנם כן? »להמשך

הספר "פנקס המדינה" של הועד הראשי של מדינת ליטא מתקופת ועד ארבע ארצות מהוה לדעתי את אחד הספרים המעניינים ביותר לחובבי היסטוריה יהודית. הספר נותן הצצה נדירה ואוטנטית מאין כמוה לחיים הפנימיים, לרוח היהודית, ולהתנהלות הציבורית והאירגונים של הקהילות היהודיות במזרח אירופה במאות השש עשרה והשבע עשרה למניינם. הקריאה בספר עלולה להיות קשה למי שאינו רגיל בקריאת ספרי הלכה מהתקופה ההיא, היות והפנקס עמוס מאד במושגים הלכתיים שהיו אקטואליים באותו פרק. יש הרבה מאד מה ללמוד מהספר הזה, בכמה וכמה תחומים. ישנם סעיפים רבים שמלמדים אותנו מה הייתה רמתם הרוחנית הגבוה והעצומה של היהודים באותם דורות. אני מביא פה לינק לספר באתר היברובוקס. קריאה מהנה, או ליתר דיוק - לימוד מהנה. http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22078&st=&pgnum=41&hilite= »להמשך

שאלה - אשמח לראות התיחסות לנושא של כת השאלים. תשובה - הנושא של כת השאלים נחלק לשני חלקים מהותיים. החלק הראשון הוא השאל הרגיל והפשוט, הנורמלי והקלאסי, שבסך הכל עושה את האשה קצת יותר צנועה. בנושא הזה אין כל כך שאלה. מה הבעיה שאשה מחליטה להיות יותר צנועה? אמנם אין זה חיוב מעיקר הדין, ואפילו לא קרוב לזה, אבל בהחלט מדובר במידת חסידות נאה. הבעיה עם כת השאלים מתחילה כאשר הדברים להתפתח לכיונים נוספים. הבעיה היא כאשר השאל הופך לאובססיה. כאשר אשה מתוסבכת בנפשה מחליטה שהשאל הנורמלי על הגוף כבר לא מספיק ועכשיו היא צריכה גם רעלה על הראש, כאן זה כבר משהו אחר. ישנו יסוד גדול מאד בהלכות דרך ארץ, יסוד שלצערי אנשים רבים אינם מבינים אותו, גם בתוך הציבור החרדי. העקרון הוא - אדם צריך להיות נורמאלי. שפוי. אסור להיות תמהוני. העקרון הזה חוזר על עצמו פעמים רבות בדברי חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם מן המנהג" (ב"מ פו, »להמשך

היסוד המרכזי של רוב מבקרי המקרא המאוחרים היא ההנחה כי התנ"ך כולו נכתב או נערך תחת השלטון של ממלכת יהודה, ולפיכך תוכנו עוצב כביכול בהתאם לצרכיהם המדיניים והפוליטיים של מלכי יהודה. ואולם, הסיבה שטיעון זה מצליח להתקבל על ליבות בני האדם נובע בעיקר מסיבה אחת פשוטה - אנשים לא יודעים מה כתוב בתנ"ך. אילו ידעו היו מבינים שהתנ"ך הוא הספר האחרון שניתן לומר עליו כי הוא משרת את האינטרסים של ממלכת יהודה. ישנם דוגמאות רבות לכך, אולם הפעם נעמוד על נקודה אחת בלבד - סיפור לידת השבטים. בתקופת התנ"ך עם ישראל נחלק לשני ממלכות - ממלכת יהודה וממלכת ישראל. מלכי יהודה, שהיו צאצאים של דוד המלך, נמנו על שבט יהודה, מזרעה של לאה, ואילו מלכי ישראל נמנו על שבט אפרים, מזרעה של רחל אמנו. החלוקה בין שני הממלכות כחלוקה בין שבט יהודה לשבט יוסף, מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך. למשל - הנביא יחזקאל מתנבא על איחודם מחדש של שני הממלכות »להמשך

על ניגודים במשפחה - מעובד על פי הזוהר על פרשת תולדות ישנם אנשים תקיפים וחזקים ששורש נשמתם הוא ממידת הדין. אנשים אלו אין העולם יכול לסבול את המהלך התקיף שלהם. מה עושה הקדוש ברוך הוא? מזמן להם בן זוג שמהוה את ההיפך הגמור. אדם שלו ורגוע, ששורש נשמתו ממידת החסד. הבן זוג השלו מצליח לאזן במשך הזמן את התקיפות החריגה של בן זוגו, וכך נוצר האיזון החשוב. קראתי פעם סיפור על מרן הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, שאדם אחד התלונן בפניו על אשתו המתוחה והעצבנית. אמר לו הרב, אני שמתי לב מזמן, שבכל פעם שיש מישהו עצבני, הבן זוג שלו הוא רגוע ושלו. אז מה אתה רוצה, שהיא תהיה רגועה ואתה עצבני? כשראיתי את הזוהר הנ"ל, נזכרתי באותו סיפור. האם הגרב"ש לקח את הרעיון מהזוהר? אינני יודע. שבוע טוב. (נ.ב. שיהיה ברור - אני לא מתכוין להתחיל לכתוב על זוגיות, כאן זה לא הידברות וערכים. פשוט זה מה שהיה בזוהר.) »להמשך

מזה זמן רב הגעתי למסקנה שמה שחסר לאתרינו במיוחד זה פורום. פורום שבו יוכלו הגולשים להעלות כל נושא העולה בדעתם, מבלי לחפש את המאמר המתאים לכך.                                          ענין זה התעכב עד כה. בסוף השבוע האחרון נחה הרוח על ידידי בונה האתר המוכשר הרב שמואל דרילמן, וכך בעמל רב הוקם סוף סוף הפורום המיוחל, בהתנדבות גמורה, להגדיל תורה ולהאדירה. כולי תקוה שהפורום החדש ישא חן בעיני אלוקים ואדם, ויביא תועלת לציבור הגולשים המעוניינים לברר וללבן דברי אלוקים חיים, דברי אמונה הגות ומחשבה, לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה. בברכה מרובה, נח גוטמן. נ.ב. במידה ונתקלת בקושי להתחבר לפורום, דווח לי על כך באופן מיידי. »להמשך

מה עושה ערוץ תקשורת שעומד על סף סגירה? את מה שעושה פוליטיקאי בערוב ימיו, בשקיעתו הסופית. ומה עושה הפוליטיקאי בכזה מצב? מה שעשה הצאר הרוסי בימיו האחרונים -                                                                            (היהודי משתלט על העולם, על פי הפרוטוקולים של זקני ציון) הכתבה השקרית שפורסמה בערוץ 10 המפרפר, היכתה גלים ברשת. הדוברים בכתבה עשו "תחקיר עיתונאי מבריק במיוחד". כנראה שהעיתונאי המוכשר חיפש בגוגל את המילים »להמשך

שאלה - מהי משמעות החיים ומטרתם? מדוע אנחנו חיים, האם בשביל לעשות מצוות ועברות? כי אם כך אז בשביל מה הרי ה' ידע וצפה מה עתיד להיות עמנו ובאיזה אופן ננהג בכל רגע מחיינו אז מדוע אני צריכים כביכול לחזור על התסריט בשנית? כאילו אנו בובות שיש משהו שמושך בחוטים? זה נשמע ממש אבסורד, כי אם הכל כבר ידוע ונקבע מראש מה התפקיד שלנו פה בכל התמונה? מצפה לתשובה בקוצר רוח, אסתר. תשובה - במקום לענות בעצמי על השאלה, אני רוצה לצטט את דברי הרמח"ל בספרו מסילת ישרים בפרק א', שבו הוא עונה על השאלה בבהירות רבה כדרכו של הרמח"ל, הידוע בבהירותו הרבה. אני ממליץ לכל אדם שרוצה להבין את הנושא ללמוד את דברי הרמח"ל הללו בעיון רב. גם הקטעים שנראים פשוטים מכילים בקרבם הרבה עומק. יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה »להמשך

איך עושים חסד בתחילת הפרשה התורה מלמדת אותנו איך עושים חסד כאשר אברהם אבינו מקבל את אורחיו. הבעיה היא שמרוב שאנחנו רגילים לשמוע את סיפורי התורה, אנחנו מסתכלים עליהם בצורה מאד שטחית ואדישה. אבל אם ניקח את הסיפור על אברהם אבינו ונתבונן בו מעט, נראה שמדובר על דרגות של עשיית חסד ברמה שלא תיאמן. אנחנו מכירים הרבה אנשים טובים שאוהבים לעזור, אבל אברהם אבינו היה הרבה יותר מזה. הוא לא חיכה שיבואו לבקש ממנו טובות, אלא ישב בפתח האוהל, אדם זקן בן מאה שנה, יושב ומחפש אורחים, עד שהקב"ה היה צריך להביא לו שלושה מלאכים כדי שלא יהיו חסרים לו האורחים. וברגע שהוא רואה אותם, הוא לא מחכה שיגשו אליו אלא רץ לקראתם. רץ!!! מתי אנחנו רצנו פעם אחרונה בשביל לעשות טובה למישהו אחר? או יותר נכון, לבקש ממישהו לקבל מאיתנו טובה? וכך אפשר להמשיך ולהתבונן בפרשה זו עוד ועוד ולמצוא עוד לימודים רבים בענין של עשיית חסד. הדוגמא האישית מה שמעניין עוד »להמשך

שמתי לב היום לנקודה מאד מעניינת בספר תהילים, ואני רוצה לחלוק אותה עם קהל הגולשים. חלק גדול מהמזמורים בספר תהילים מתחילים עם התיחסות למאורעות שונים בחייו של דוד המלך, בעיקר בתלאות הרבות שמצאו אותו בחייו. למשל - "משכיל לדוד בהיותו במערה" , "בהיותו במדבר יהודה" , " בבורחו מפני אבשלום בנו" , "בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו" , "בבורחו מפני שאול במערה" , "באחוז אותו פלישתים בגת" , ועוד. נמצא אם כן נקודה מעניינת ביותר - דוד המלך עבר הרבה מאד צרות ותלאות בחייו הקשים. פעם אחר פעם הוא נפל בבורות עמוקים ובכל פעם הוא ניצל בדרך אחרת. והנה, מה יצא לעם ישראל מכל אותם צרות? כל צרה כזאת יצרה עוד מזמור בספר תהילים. אם למשל הפלישתים לא היו תופסים את דוד המלך ומביאים אותו למלך גת, היינו עלולים חלילה  להפסיד את אחד ממזמורי דוד המלך ע"ה. נמצאה אם כן, שדוד המלך הפך את »להמשך

היום בבוקר, איבד עולם התורה את אחד מעמודיו המרכזיים - הגרנ"צ פינקל, ראש ישיבת מיר בירושלים. לכתוב קוים לדמותו של הנפטר אינני יכול, שכן לא הכרתיו מעולם. במקום זאת אכתוב קוים לדמותו של מפעל חייו - ישיבת מיר המעטירה. ישיבה שדברי ימי חייה שזורים היטב בדברי ימי עם ישראל בדורות האחרונים ואף למעלה מכך, כפי שנראה בהמשך. ישיבת מיר לא נוסדה על ידי הרב פינקל. יתירה מזו, איש אינו יודע כיצד נוסדה,  {ע"פ "תנועת המוסר" מאת הרב דב כץ, בר סמכא גדול בנושאים אלו} (חוץ מהכותבים בויקיפדיה שזכו כנראה לגילוי אליהו בנושא...). לא רק שאיננו יודעים מי יסדה, אלא שאיננו יודעים מתי בכלל נוסדה. מה שברור בודאות גמורה, שמדובר בישיבה העתיקה ביותר בעולם, שהפכה בשנים האחרונות גם לגדולה ביותר. ישיבת וולאז'ין נחשבת בפי כל ל"אם הישיבות". ואכן, היא הייתה אב טיפוס לישיבות במתכונתם המודרנית, וכל הישיבות כיום הם חיקוים של »להמשך

שאלה - לגבי הנושא של שיווי משקל מקוטע, אני מביא כאן מאמר מעניין: http://telem.openu.ac.il/courses/c20214/protstab-g.htm זה עונה איך המדע מתכוון לחקור את הרעיון של התפתחות מהירה. תשובה: חולי נפש החוקרים האלה. חולי נפש, מחלקה סגורה בדחיפות. איזה פתרון הם מצאו? אני לא מצליח להבין מה התשובה לשאלת חוסר ההסתברות. פשוט ברברת ארוכה מאחורי מילים מפוצצות ריקות לחלוטין מתוכן. בשורה התחתונה הם רק מסבירים איך קרו הקפיצות, בלי שום התייחסות לבעיית ההסתברות שהיא היא הבעיה האמיתית. למשל - אני כתבתי מאמר על המחשב בבוקר. כשחזרתי, גיליתי שהמאמר נערך על ידי מישהו בטוב טעם. העורך האלמוני הגיה את שגיאות הכתיב הרבות שלי, הוסיף מקורות מעניינים ביותר, ותיקן משפטים מסורבלים. אני לא מצליח להבין מי עשה את זה. פתאום עולה לי המחשבה - החתול!!!! החתול שיושב על החלון רקד על המקלדת, והנה יצא כזה מאמר יפה. האם זו »להמשך

קו פרשת המים פרשת לך לך מתחילה נושא חדש. בתחילת הפרשה, אנחנו נפרדים מהעולם החיצון. בשתי הפרשיות הראשונות, התורה דיברה על העולם, על הבריאה, ועל המין האנושי. מכאן ואילך, אין התורה מזכירה לכל אורך התנ"ך שום אירוע חיצוני שאיננו נוגע בצורה כזו או אחרת לעם ישראל. תולדות אברהם אבינו התורה איננה מספרת לנו שום פרט משמעותי על מעשיו וצדקותו של אברהם אבינו לפני שנגלה אליו הקב"ה. לא כתוב שהוא היה צדיק. את זה התורה השאירה לחז"ל. מדוע? אינני יודע. מלחמתו של אברהם אבינו בעבודת האלילים מן הראוי לצטט את דברי הרמב"ם המתאר את מעשיו של אברהם אבינו על פי חז"ל - ...וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם; ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם »להמשך

ציטוט מ"הבלוג של רועי"- "...ולכן ניסיתי לתשאל אותם ולתחקר אותם: איך אנחנו יודעים שהיהדות היא הדת האמיתית? למה שנאמין בה דווקא, ולא באיסלאם, בנצרות או בכל דת אחרת?   התשובה הראשונה שקיבלתי הייתה אולי גם הפשוטה והמוזרה ביותר: הדת היהודית היא המוזרה ביותר מכל הדתות, ולפיכך גם הכי קשה לשמירה. היא דורשת מאיתנו שלא להתגלח, להתפלל שלוש פעמים ביום ולקום מוקדם בשביל זה, לא לקיים יחסי מין שבועיים שלמים בחודש, לצום ביום כיפור, לא לעשות כלום בשבת ועוד כהנה וכהנה דרישות. כמה מוזר! לאבד יום עבודה שלם בשבוע? לא לקיים יחסי מין בחצי מימות השנה? האם היו אבותינו באמת מוכנים להאמין בדת מטורפת שכזאת, אם היא לא הייתה נכונה?" הערה - הכותב משתדל להציג את הטיעון בצורה מאד ילדותית ורדודה, בכוונה תחילה, לכן אומר אני את שלי. היהדות דורשת ממאמיניה רשימה של לא פחות משש מאות ושלוש עשרה מצוות דאורייתא, ועוד כמות עצומה של »להמשך

באתר "תכלת" פורסם מאמר תחת הכותרת "שעת המבחן של ההלכה", הקורא לשינויים בהלכה, כדי להתאימה למציאות החדשה של מדינה ריבונית. את המאמר תוכלו לקרוא כאן - http://www.tchelet.org.il/article.php?id=521 המאמר עורר פולמוס עז באתר תכלת. היות ומדובר במאמר רציני ומושקע, אמרתי אחוה דעי אף אני, והנה תגובתי - א. הגלות הסתיימה. האמנם? המאמר כולו בנוי על הנחת יסוד מרכזית אחת, שנראית לכותבות המאמר כפשוטה וברורה כל כך עד שאיננה דורשת כל חשיבה או הוכחה. הכותבות טוענות בבירור ובהחלטיות רבה, כי עם ישראל כבר יצא מן הגלות, וכי מעתה על ההלכה להתמודד עם מציאות חדשה של מדינה ריבונית. אך לדעתי הענייה, טענה זו איננה פשוטה כלל ועיקר. וכי מי ערב לנו שמדינת ישראל תתקים לאורך ימים ושנים? מדינת ישראל היא המדינה המאויימת ביותר בעולם, המוקפת במדינות עוינות הרוצות להשמידה. מדינות אלו אינם חסרות כסף, אמצעי לחימה, כוח אדם, ובעיקר »להמשך

  פרשת האמונה מסופר על מרן ה"חפץ חיים" זיע"א שלעת זקנותו החל לקרוא את פרשת הבריאה מידי יום. לדבריו, היות ורוח הכפירה החלה לנשב בעולם, עלינו לחזור ולשנן לעצמנו את האמיתות הפשוטות שוב ושוב.               ששת ימי בראשית בהקבלה לימות עולם רבנו הגר"א מוילנא כותב בפירושו לספרא דצניעותא, שששת ימי בראשית מקבילים לששת אלפים שנה של ימות העולם הזה, כשכל יום מקביל למאורעות שהתרחשו באלף המקביל. מענין לראות, שהיום השישי שבו נברא האדם, מקביל הוא לאלף האחרון שאנו מצוים בעיצומו. באלף האחרון חלה התפתחות עצומה של המין האנושי בכל שטחי החיים, התפתחות שאין לה אח ורע באלפים הקודמים. יתכן וזו המקבילה של בריאת האדם. נקודה נוספת. ביום השישי, האדם ואשתו אכלו מעץ הדעת, ובכך הם חטאו ונפלו ממדרגתם. והנה, באלף השישי טעם המין האנושי מ"עץ »להמשך

שאלה - האם נכונה הטענה שארגוני התשובה והקירוב משתמשים בשיטות של "שטיפת מח" והאם ניתן להכחיש טענות אלו? תשובה - עצם המושג "שטיפת מח" יסודו בשטיפת מח... פשוט אין כזה דבר. אין מציאות בעולם לקחת בנאדם רציונלי ועל ידי סמינר של כמה ימים לגרום לו להפסיק לחשוב בצורה רציונלית. גם אם תצליח להכניס בן אדם לסערת רגשות והתלהבות זמנית, לא יעברו יותר מכמה ימים עד שהאיש יתפקח ויבין שעבדו עליו. הנה ציטוט מהערך "שטיפת מח" בויקיפדיה - מקור המונח "שטיפת מוח" הוא במושג הסיני צִ'י נָאוֹ (洗脑) שפירושו "לשטוף את המוח". השימוש הראשון בשטיפת מוח בא כחלק משיטות השכנוע הכפוי שנקטו הקומוניסטים בסין במסגרת מה שכינו "בנייה מחדש" (改造) של צורות החשיבה הפיאודליות, כביכול, ששררו אצל סינים בתקופות שלפני המהפכה הקומוניסטית בסין. המונח זכה לתפוצה רחבה אחרי שבמהלך מלחמת קוריאה בשנות »להמשך

הטור בתחילת הלכות סוכה כותב את טעם המצוה - בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו »להמשך

שאלה - ידועים דברי הזוהר הקדוש שהסיבה שהקב"ה לא ברא את האדם ישר בגן עדן כדי שהאדם יזכה בשלמות שלו בכוחות עצמו, כדי שהטובה שיזכה לה לא תהיה "נהמא דכיסופא" - כלומר - לחם של בושה, כמו עני שמקבל פרוסת לחם והוא מתבייש בה. השאלה שנשאלת, אם הקב"ה הוא כל יכול, למה הוא לא ברא את האדם בצורה שהוא לא יתבייש ממתנת חינם וחסל. זה היה חוסך הרבה צרות. תשובה - אכן שאלה מצויינת. דבר ברור ופשוט, וכך גם שמעתי מרבותי, שהמושג "נהמא דכיסופא" כמו הרבה מושגים בזוהר הקדוש הוא מושג עמוק ולא כמו שנדמה בצורה שטחית. מי שמסתכלבצורה שטחית נדמה לו שהזוהר בא לומר כאן שיש פה בעיה צדדית. כאילו נאמר שהקב"ה היה רוצה לברוא את האדם ישר בגן עדן, אבל יש בעיה של נהמא דכיסופא שמונעת אותו, חלילה וחס. זה בודאי לא כוונת הזוהר, שהרי בודאי שמי שברא את האדם יכל לברוא אותו בצורה כזאת שקבלת לחם חסד הייתה גורמת לו רגשות גאוה »להמשך

חנן - גם אם אם הוכחת שישנו אל בורא, וודאי שלא הוכחת שהוא האל היהודי. הוא יכול להיות באותה המידה אלוהי הפילוסופים שברא את העולם ומאז ועד היום נח ומתענג על הבריאה. תגובת הדוס: כל מי שמאמין בק-ל אחד, מאמין באותו ק-ל בדיוק. אם יש איזה אינדיאני בהרי הרוקי שמאמין באלוקים אחד ללא גוף וללא דמות הגוף, הרי שאני והוא מאמינים בדיוק באותו בורא, גם אם הוא החליט משום מה לקרוא לו נגבוטו ולהקריב לו שפנים. חנן  - אתה בעצמך אומר שמי שמאמין באל יחיד, מאמין באותו אל יחיד בין אם הוא אינדיאני, ובין אם הוא יהודי. רק המנהגים משתנים. ואני שואל אותך, אם אני ואתה מכירים את יוסי, אבל אני מכיר את יוסי הבלונדיני שעובד בהייטק ואתה את יוסי שאיבד את שתי גפיו בתאונה ומתקיים מביטוח לאומי. אם אני בכלל קורא ליוסי משה, האם אתה היית אומר שאנחנו מדברים על אותו אדם ? נשמע לי כאילו יש כאן כל מיני דתות שונות שמציירות אל שנראה מאוד שונה. חלקן »להמשך

שנזכה כולנו להכתב ולהחתם לשנה של אושר ונחת אמיתי, שנה שתנוצל לדברים הנכונים, שנה של עבודת הבורא מתוך שמחה וטוב לבב, לטוב לנו כל הימים. »להמשך

עוד הערות על מאמרו השלישי של צבי ינאי כותרת - אם אלוהים הוא סיבת כל הקיום, מה הטעם בחקר המפץ הגדול? צבי ינאי סבור כי איש באמונתו יחיה, אך מזהיר כי אמונות עלולות להוביל לקיבעונות מחשבתיים ולהקפיא את החשיבה המדעית לתקופות ארוכות. אכן אין ספק. קבעון מחשבתי עלול להקפיא את החשיבה המדעית, וזו הסיבה לנזק העצום שתאוריות הכפירה האויליות מסבות למדע המודרני. כמה זמן נמשכה האבולוציה כבר אמרנו שהעולם הדארוויני גדוש בשעונים ללא שענים ובהמצאות ללא ממציאים. זאת הודות לשלושה מרכיבים: המוטציות האקראיות, הברירה הטבעית וסקלת הזמן של מיליארדי שנות אבולוציה.  טעות חמורה!!!! על פי תורת השיווי המשקל המקוטע המקובלת כיום על הכוםרים, האבולוציה לא התרחשה כלל וכלל במשך מיליארדי שנים, אלא בעיקר בכמה זינוקים מהירים ביותר שנמשכו כמה מיליוני שנים בלבד, ויש אומרים אף פחות מכך. כל זה בכדי להתמודד עם מימצאי המאובנים שאינם מיישרים קו עם »להמשך

שאלה - לגבי הטענה שאם אין אבולוציה יש אלוקים. כיצד זה מוכיח שיש אלוקים אחד ולא כמה. גם כיצד זה מוכיח שהאלוקים מושלם ולא מוגבל בכוחו ובחכמתו(אע"פ שיכולותיו גבוהות) מה שנותן הסבר קל לצרות בעולם או לדברים הנראים כחסרי טעם בגוף? תשובה - ברגע שהגענו למסקנה שיש בורא לעולם, מיד צצה השאלה מי ברא את אותו בורא? התשובה היחידה האפשרית היא, שאותו בורא הוא "מחויב המציאות" ואיננו צריך סיבה כדי להיות. אך כאן ישנה בעיה חמורה - כל דבר שאיננו ממלא את כל המציאות כולה איננו יכול להיות מחויב המציאות, שאם הוא מחויב המציאות לא יתכן מקום פנוי ממנו. גם לא יתכן שיש לו מידות וחלקים, שכן באותו רגע כל חלק בפני עצמו הוא מוגבל, ושוב אינו יכול להיות מחויב המציאות. מלבד העובדה שניתן להגיע למסקנות אלו דרך החקירה האנושית, אנו יודעים ידיעות אלו גם דרך המסורת שלנו מן החכמים והנביאים שקבלו את הדברים ברוח קדשם. לסיום »להמשך

שאלה - ב"ה בתנ"ך חוזרים על עצמם פעמים רבות מספרים מסויימים כך שנראה יותר שהסיפורים הומצאו בידי אדם ולא קרו באמת כמו המספר ארבעים, שבע, שלוש ועוד... לדוגמה: רחב שולחת את המרגלים לשלושה ימים להרים ובנ"י עולים לגבעון אחרי שלושה ימים מהברית עם הגבעונים ויהושע שולח את השוטרים להודיע לעם שעוד שלושת ימים עוברים את הירדן וזה עוד רק בעשרת הפרקים הראשונים (בלי להזכיר את שבעת הימים של הקפת יריחו) נראה שאכן לא מדובר במספרים המתארים מציאות אמיתית שקרתה?! (אני מודע לכך שמדובר בספר יהושע שאכן נכתב בידי נביא אך רק הבאתי זאת להמחשה על מה שקורה גם בתורה עם המספרים) אשמח לתשובה... תשובה - חלק מהדוגמאות שהבאת אינם רלוונטיות. שבעת הימים של הקפת יריחו וכן שלושת הימים של יהושוע היו מספרים מתוכננים מראש, ולכן יתכן שהם נבנו על יסודות של סודות מיסטיים שהיו בידם, כמו שרואים בחוש לכל אורך התורה שישנם מספרים סגוליים כמו »להמשך

בעקבות צאתו לאור של הספר "אלוקים לא משחק בקוביות" מאד ד"ר מיכאל אברהם, התפרסמו מספר מאמרי תגובה של העיתונאי צבי ינאי שבהם הוא תוקף את רעיונותיו של אברהם. ניסיתי ליטול מהמאמר הראשון את הקטעים המרכזיים ולהתייחס אליהם. בקטע הראשון מנסה ינאי לעמוד על הסתירה הפנימית בדבריו של מיכאל אברהם, שפותח את ספרו מתוך גישה מתונה "ישעיהו לייבוביצ'ית" כלשהי, אך בהמשך ספרו הולך ומקצין כשהוא שולל לחלוטין את הרעיון של בריאה אקראית ללא בורא תבוני. לסיכום קטע זה הוא כותב כך - השאלה אפוא היכן בדיוק עומד ד"ר אברהם. האם הוא מאמין שמעורבות האל ביקום מתחילה ומסתיימת בקביעת חוקי הטבע בראשית הימים, ומאז הניח לעולם להתנהל על פי חוקי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה והאבולוציה הדארוונית, או שמא מאמין הרב אברהם במעורבות נמשכת של האל, בכל רגע נתון של זמן, כפי שזה משתמע מתפיסתו את גורם האקראיות באבולוציה: "חוקי הטבע אינם »להמשך

אם ננסה להשוות בין מה שכתוב בתורה על ראש השנה לבין הצורה שחז"ל לקחו את אותו חג, קשה מאד להסביר את ההבדל העצום. בתורה שבכתב מופיע אך ורק לוח שנה אחד ויחיד - זה שמתחיל מחודש ניסן ומסתיים בחודש אדר. על פי חישוב זה ראש חודש תשרי איננו תחילת השנה אלא תחילת החודש השביעי. הכינוי "ראש השנה" איננו מופיע כלל לא בתורה ולא בתנ"ך כולו. כאשר התורה מצווה על שמירת חג ראש השנה היא איננה מזכירה ולו במילה אחת את העובדה שמדובר ביום הראשון של השנה. והנה באו חז"ל וגילו לנו דבר בלתי נתפס - חוץ מהלוח הרגיל שבו התורה משתמשת כל הזמן לכל אורך התנ"ך ישנו לוח חדש שלא מוזכר ולו פעם אחת, שלוח זה מתחיל את מנין השנים החל מא' בתשרי, חג ראש השנה. אין ספק שמי שמחפש דוגמאות לפירושים של חז"ל שאינם מתיישבים לכאורה עם פשוטו של מקרא אמור היה לראות בדוגמא זו את אחת הבולטות ביותר, אם לא הראשונה ברשימה. אך בחסדי שמים »להמשך

נשלח על ידי עורך הסרטים     צפיה מהנה »להמשך

 נשלח על ידי עורך הסרטונים     צפיה מהנה »להמשך

נשלח על ידי עורך הסרטון »להמשך

נשלח על ידי העורך                                          »להמשך

מישהו שלח לי מאמר מאתר "דעת אמת" העוסק בנושא של השחיטה וצער בעלי חיים. הנושא הנ"ל הוא נושא רוך ומורכב, ומחקרים רבים בוצעו בנושא. הפוקר אינו נכנס כלל לגופו של ענין ולכן גם אני לא אטריח את עצמי. ברצוני להתעכב רק על הנקודות שהוא אכן מעלה. אם נוציא מדבריו את כל הנושאים שאינם רלוונטיים (שעליהם יש לדון באופן נפרד) ועדויות אישיות שלו (שאינם מרגשות אותי כלל משום מה) אנו נותרים עם שתי נקודות. א. "האם דיני שחיטה מתחשבים בצער בעלי חיים? לא! ההלכה מחייבת חיתוך קנה הנשימה והוושט של החיה ואין זה מעניינה האם החיה מצטערת. לכן, קבעה ההלכה שאם יש לאדם סכין כהה – שאינה חדה – יכול לשחוט בה את החיה אפילו אם החיתוך יקח לו יום שלם ובלבד שיוליך ויביא הלוך ושוב ללא הפסקה ושלא תהיה פגימה בסכין." ובכן, ההלכה הנ"ל כמו הלכות רבות מאד בגמרא היא הלכה תיאורטית חסרת כל משמעות מעשית. כל אדם ששוחט בהמה מעדיף לסיים »להמשך

  מוסד האו"ם נוסד בשלהי מלחמת העולם השניה, מתוך מטרה להחליף את המוסד הבינלאומי שקדם לו, "חבר הלאומים" שנוסד לאחר המלחמה העולמית הראשונה וכשל בנסיונותיו למנוע את המלחמה השניה. כאשר נוסד חבר הלאומים, אמר החפץ חיים כך - לעתיד לבא, הקדוש ברוך יבוא בחשבון עם כל אחת ואחת מאומות העולם על יחסה כלפי העם היהודי במהלך ההיסטוריה. לכל אחת מהאומות יהיה את התיק שלה. הגרמנים עם אושוויץ, הרוסים עם הפוגרומים, והצרפתים עם השחיטות ומסעי הצלב. ואולם, ישנם אומות רבות שמעולם לא ראו על אדמתם פרצוף יהודי. כיצד יבחן יחסם של היפנים והקוריאנים לאומה היהודית? לשם כך סיבב הקדוש ברוך הוא את הקמתו של חבר הלאומים והאו"ם שבאו בעקבותיו. במוסד בינהלאומי זה תהיה זכות הצבעה לכל אחת ואחת מאומות העולם. כאן ייבחנו עמדותיהם של תושבי קונגו ואריתראה, זימבבואה וונצואלה. כל אומות העולם ללא יוצא מן הכלל יצטרכו להחליט בבירור מהי מערכת »להמשך

 באתר גלובס מוצג ראיון עם פרופסור מאוני' ת"א שחוקר את נושאי המין. בראיון ארוך זה מופיע קטע קטן שבו מנסה הפרופיסור להציג כביכול סתירה בין התורה למדע, כאשר עיון קל בדבריו מוכיח עד כמה פרופסורים מהסוג הזה משתמשים בסמכותיות המדעית הניתנת להם כדי לנגח את הדת בצורה מעוותת. הנה הקטע - מה הופך אדם מסוים למושך עבורנו? "לפי המשנה יש כזה דבר זיווג משמיים. זו התפיסה הדטרמיניסטית. מה שלא תעשה, בן או בת הזוג מחכים לך. במדע יש הסברים אחרים. הסבר אחד הוא שאנו בעצם מבקשים להתחתן עם ההורה. הגבר עם אמו, והבת עם אביה. כשהאימא גומלת את בנה מהנקה, נקטע חלום הקרבה בינו ובין אמו, ואז הוא מחפש את האישה הכי דומה לה. כשמגיעה לביקור בת דודתו הוא מצלם את דמותה במוחו ומאפסן את הזיכרון. בגיל 20, כשהוא כבר יסתובב בחוץ ויחפש בת זוג, הדמות הזו תצוף כמודל. "תיאוריה אחרת אומרת שמה שחשוב זה הריח. יש לנו 32 אלף גנים, ומתוכם כ-800 »להמשך

אחד הגולשים באתר שלח לי איזה שהוא "מחקר" הטוען כביכול שבחינוך החרדי הממוצע של תלמידים בכיתה עומד על כעשרים וחמש תלמידים בכיתה. כמובן ש"נתון" מגוחך זה הוא שקרי לחלוטין. כל ילד חרדי יודע שבשום תלמוד תורה חרדי במעמד של מוסד פטור אין פחות מארבעים תלמידים בכיתה. המחקר ההזוי הזה, הזכיר לי מעשה נאה ששמעתי מאבי שליט"א, על הרב מבריסק. הרב מבריסק היה אחד ממעצבי דמותה של היהדות החרדית בארץ ישראל בתקופה הקריטית של הקמת המדינה. הוא היה הסמן הימני בהתיחסות למדינת ישראל. הוא התנגד לקבלת תקציבים מהמדינה, סירב להורות בגלוי על הצבעה בבחירות, אך התנגד בחריפות להפגנות נגד המדינה, בשל שיקול מקורי במיוחד - הוא חשש משפיכות דמים מצד השוטרים החילונים. חלק גדול מדעותיו לא התקבלו הלכה למעשה, אולם הוא הצליח להשפיע השפעה מכרעת על אופיו והליכותיו של הציבור החרדי בכלל והליטאי בפרט. הרב שך, המנהיג המיתולוגי של הליטאים היה תלמידו »להמשך

התקשורת הישראלית מנסה לשוות למאת האוהלים אופי הירואי, של משהו נעלה, נשגב, על גבול הקדוש. מובלי המחאה מוצגים כאנשים גיבורים, האנשים הקטנים והמוסריים נגד המערכת הרקובה והמושחתת. ואולם, עלינו לזכור שבמחאה הזו אין שום דבר הירואי. איש לא יצא לרחובות למען מטרה נעלית, למען ערכים ואידיאולוגיה. הם אינם נלחמים עבור אנשים אחרים. יושבי האוהלים עושים את הפעולה הבסיסית ביותר, המשותפת לכל יצור חי ואפילו צומח - הם רוצים לשפר את חייהם הגשמיים. יתכן שהמאבק הוא צודק, יתכן ואכן הממשלה אטומה לצרכיהם, אולם אין שום דבר הירואי בכך שאנשים דואגים לנוחיותם ורווחתם הכלכלית. כאשר אדם מוותר על רצונותיו למען עזרה לזולת או למען ערכים מקודשים, זהו דבר הירואי. כאשר יהודי מקפיד על מצוות "מעשר כספים" ומפריש עשרה אחוזים מהכנסותיו למען הזולת, זהו מעשה נעלה וקדוש, מעשה נשגב והירואי יותר מכל מחאת האוהלים גם יחד. כאשר עשרות אלפי מפגינים יצאו לרחובות נגד »להמשך

שאלה - המצב כיום, שהציבור החרדי מתקשה להשתלב בשוק העבודה, מביאים משפחות ברוכות ילדים, ומחתנים את ילדיהם. אתה לא מפחד שהמצב הזה יקרוס יום אחד? תשובה - לא מדובר במצב חדש. מאז יצאנו לגלות הארוכה, כל יום ויום שעם ישראל שורד הוא נס גלוי. יהודים חיו לכל אורך הגלות בתנאים שלא ייאמנו, והקיום שלנו קיים רק בזכות ההבטחה הנצחית ש"אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם". הבטחה נצחית זו איננה נושאת בקרבה תאריך תפוגה, ולכן היא תמשיך לקיים אותנו למעלה מדרך הטבע, למגינת ליבם של שונאינו. בברכה. נ.ב. רשימת התגובות למאמר נמחקה, בעקבות תלונות של גולשים על תוכנה. »להמשך

הספר "המנון הקרב של אמא נמרה" חולל סערה גדולה בסוגיית החינוך המערבי הליברלי, מול החינוך השמרני הנוקשה. מה היא עמדת התורה בנושא זה? הספר "הימנון הקרב של אמא נמרה" חולל סערה רבתי בקהילת החינוך בארה"ב בפרט ובמדינות המערב בכלל. הספר יצא לאור בינואר 2011, על ידי איימי צ'ואה, פרופיסור למשפטים מאוניברסיטת ייל. איימי היא מהגרת מסין, נשואה ואם לשתי בנות. בספרה טוענת צ'ואה, כי השקיעה של המעצמה האמריקאית מצד אחד, ועליתה המהירה של סין, נובעת מהבדלים מהותיים בגישת החינוך. (מאד קל ונוח ללגלג על האיפריה האמריקאית בשעת משבר זו.) צ'ואה בספרה מתארת שתי גישות הפוכות לחלוטין לסוגיית החינוך. ההורים האמריקאים נותנים לילדים חופש לבחור בעצמם את דרכם. הם אינם כופים ואינם נוקשים. ההורה הסיני, לעומתם, יודע היטב מה טוב ומה נכון, וערכים אלו הוא כופה על בניו בנוקשות. הוא מחנך את ילדיו להשגיות ושאפתנות, ואינו מחמיא להם על »להמשך

 בספר הפופולארי "גברים ממאדים ונשים מנוגה" מאת ד"ר ג'ון גריי עמוד 94 כותב באת הדברים הבאים –   "הגברים דומים לגומיות. כאשר הם מתרחקים, הם נמתחים עד לנקודה שממנה הם קופצים בחזרה. הגומייה היא הדימוי המתאים ביותר לתיאור מחזוריות האינטימיות של הגבר. מחזור זה כולל התקרבות, התרחקות והתקרבות מחודשת. רוב הנשים מופתעות להיווכח בכך, שגם כאשר גבר אוהב אישה, הוא זקוק מדי פעם לפרק זמן של התרחקות - בטרם יוכל לשוב ולהתקרב מחדש. גברים חשים באופן אינסטינקטיבי את הדחף הזה להתרחק. אין זאת החלטה או בחירה שלהם. זה פשוט קורה להם. אין זאת אשמתה ולא אשמתו. זוהי מחזוריות טבעית."   בהמשך הדברים כותב גריי כי מחזוריות דומה לזו קיימת גם אצל הנשים, אם כי בצורה שונה למדי מבחינת משמעותה המעשית.   וכמה זמן לוקח מחזור מסוג זה?   כאן מציין ד"ר גריי נקודה חשובה ומעניינת »להמשך

 הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" מאת ד"ר ג'ון גריי נחשב לאחד הספרים הפופולאריים ביותר שנכתבו בנושאי זוגיות, אם לא הפופולארי ביותר. ספר זה תורגם לשפות רבות ונמכר במיליוני עותקים בעולם כולו. ד"ר גריי פיתח שיטה מסוימת בנושא זה. את שיטתו העביר במסגרת סמינריונים בנושאי זוגיות ובאמצעות ספרו. כמו כן התנסה גריי בטיפול ויעוץ אישי בעשרות אלפי משפחות אמריקאיות שגריי גוייס להצלת חיי הנישואין שלהם.   הספר כשלעצמו עוסק אך ורק בנושא המרכזי שעבורו נכתב. בניגוד לסופרים רבים שנוטים לשתף את קהל הקוראים במחשבותיהם ודעותיהם במגוון רחב של נושאים שאינם קשורים ישירות לנושא המדובר, ד"ר גריי לעומתם איננו גולש כלל לשום נושא אחר, כולל נושאים קרובים מאד לנושא המדובר. לכל אורך ספרו אין ולו אזכור אחד למשמעויות התרבותיות ו\או הדתיות של רעיונותיו השונים, למרות שמטבע הדברים אי אפשר להפריד את השקפת העולם אודות חיי »להמשך

שאלה - כמתחזק בתחילת דרכו, חשוב לי להבין מה שורש ההבדל בין התפיסה החרדית לתפיסה הדתית - לאומית, ומדוע נראה לך שרק הדרך שלך היא הלגיטימית? תשובה - אתה נוגע בנושא רגיש וטעון, שעלול להקפיץ עלי את חמתו של ציבור הגולשים, ולכן אשתדל לכתוב את הבנתי בצורה מכובדת ביותר, ואני מבקש גם מהמגיבים לשמור על דיון מאופק וענייני. אני אכתוב בראשי פרקים את מה שנראה לי כשורש הענין, מבלי להייחס כלל לצד השני של המטבע. היסוד המרכזי של הדרך החרדית הוא - "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". אנחנו לא מחפשים דרכים חדשות, הדרך שלנו היא הדרך הישנה והעתיקה, הדרך המסורה לנו מרבותינו מדור דור. בה הלך סבי, עליה מסר את נפשו סבו של סבי, ועליה נעקדו על קידוש השם יהודים בכל הדורות. דרך זו היא המשך ישיר של מה שקבלו אבותינו על הר סיני, "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". יצירות אנושיות יכולות להתפתח עם הזמן, אך דברים ששורשם הוא »להמשך